שחרור ממעצר לפעיל התאחדות בלתי מותרת ומעצר עד תום ההליכים לחבר החמא"ס

בפני שני עררים נפרדים על החלטות ביהמ"ש קמא לשחרר את המשיבים כל אחד בתנאים.

הואיל וחלקן של העובדות דומה, והעררים הובאו בפני לכתיבת החלטה בסמוך, ראיתי לנכון לכתוב החלטה מאוחדת בשני העררים, תוך התייחסות פרטנית לכל ערר וערר. אציין כי הדיון בפני התקיים בנפרד לגבי כל ערר וערר.

נגד המשיב בתיק 3144/08 הוגש כתב אישום בגין חברות ופעילות ונשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת.

נגד המשיב בתיק 3135/08 הוגש כתב אישום בגין חברות שעיקרה חברות במועצת העיר בית לחם מטעם החמא"ס.

ההבדלים שבין עובדות הם שיצרו את האבחנה שבין ההחלטות. בשני המקרים הורה ביהמ"ש דלמטה על שחרור בתנאים, ובשני המקרים עררה התביעה הצבאית על ההחלטה.

בערר 3144/08 מיוחסת למשיב פעילות שבאה לידי ביטוי בחלוקת בשר לנצרכים בחלוקת כסף או שווה כסף לנצרכים ובהתמודדות בבחירות ברשימה המשויכת לחמא"ס, שבסופה כיהן במשך תקופה לא ברורה במועצת העיר.

בערר 3135/08 מיוחסת עבירה של חברות ופעילות שבאה לידי ביטוי בהתמודדות ברשימת חמא"ס ובכהונה כחבר מועצה מיום הבחירות ועד למעצר.

עוד ראוי לציין כי הערר 3135/08 הינו גלגול נוסף של ערר קודם. בהליך קודם בערר 4802/07 עררה התביעה הצבאית על החלטת ביהמ"ש קמא לשחרר את המשיב בתנאים. הערר התקיים בפני כב' הנשיא אשר הורה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים.

לאחר החלטת הנשיא החל הדיון בהליך העיקרי ונקבעה ישיבת הוכחות, אשר העדים שהיו אמורים להעיד, וככל הנראה כבר השתחררו מהכלא, לא הופיעו.

לאחר ישיבה זו בהסתמך על העבודה כי העדים לא הגיעו החליט ביהמ"ש קמא בדיון מחודש שקיים בשאלת המעצר לשחרר את המשיב בתנאים, כאשר הבסיס לשחרור הוא בעבודה שהעדים לא התייצבו.

בשעת הדיון ביקשתי לדעת אם התביעה יכולה להביא בפני ביהמ"ש כל מידע בדבר הסיכוי להתייצבות העדים, והתביעה קיבלה שהות להשיב על כך. התביעה השיבה בכתב כי שניים מהעדים אותרו על ידה וכי הם הודיעו שיבואו להעיד, ואילו העד השלישי לא מצוי כפי הנראה באזור אך אימו הבטיחה כי תיצור עימו קשר כדי להודיעו על הדיון.

חברות ופעילות "אזרחית" של החמא"ס ועילת מעצר

אכן ככלל, כפי שנקבע לא אחת בבימ"ש זה, אלו עבירות המחייבות מעצר עד לתום ההליכים. גם פעילות "אזרחית" הומניטארית במסגרת החמא"ס היא פעילות אסורה. כבר נפסק לא אחת כי פעילות שכזו מטרתה הכשרת הלבבות ופתיחת הדלתות בפני ארגון עוין, המתחרה בכל דרך על רכישת ליבותיהם של התושבים והפיכתם לסרים למרותו.

מיותר כמעט לשוב ולציין, כי כל פעילות, אפילו היא פעילות הומניטארית מובהקת, במסגרת ארגון עוין, תבחן לאור האוריינטאציה שלה לארגון העוין, ולא במסגרת הצרה והמצומצמת של הפעילות עצמה.

משכך, כל פעילות במסגרת הארגון העוין וההתאחדות הבלתי מותרת, ללא יוצא מהכלל, היא פעילות אסורה.

לפיכך וככל אנו עוסקים באיסור על הפעילות הלכאורית של המשיבים, הרי אין ספק כי פעילותם הינה אסורה. כאשר מוסיפים לעובדה זו כי המשיבים התמודדו לכאורה בבחירות מטעם החמא"ס, הרי יש לכך משנה חומרה.

לכן, אין ספק כי פעילות זו, כשלעצמה, מקימה עילת מעצר. על פי הלכות בימ"ש זה לא היה מקום לקבוע כי עזרה לעניים, במסגרת החמא"ס, אינה עזרה לחמא"ס כפי שקבע ביהמ"ש דלמטה בתיק 3144/08.

כל עזרה במסגרת החמא"ס משרתת את מטרותיו של החמא"ס, הינה עזרה לחמא"ס. ובעיקר את המטרה של השתלטות על כל רבידי החיים, ודחיקת כל גוף אחר מהם.

שאלה אחרת, ובעלת משקל בנסיבות המיוחדות של העררים אלה אם במקרים הנוכחיים לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.